ההתקדמות ביוגה, בין אם מדובר בשיפור מצב בריאותי, שיקום או העמקה בתרגול, דורשת התמדה. פטנג'לי, כותב הסוטרות של היוגה, טוען שבשביל ההתקדמות ביוגה יש לטפח Abhyasa אבהיאסה (בסנסקריט) – תרגול חוזר וללא הפרעות. לרובנו קשה להתמיד בתרגול ולהקדיש זמן לתרגול. עם זאת אנו יודעים שתרגול מביא תוצאות. על כן מה עושים?
קל"ב
חיבור רגשי
החופש להיות
רתימת הסביבה
הוקרה
פיתוח סקרנות
תשומת לב יומיומית
להביא את המזרן הביתה
סגנון התרגול
שוויה שוויה
והנה הפירוט:
1. קל"ב: לדעתי זה הא' ב' של ג' ד' להתמדה... אם זה לא קרוב לבית או למקום העבודה, קרוב לוודאי שקולות העצלות יגברו... פשוט צמצמו רדיוס (ואז צמצמו אותו עוד קצת).
רק שתדעו שהעניין הזה נכון בעיקר בהתחלה. בהמשך, אם וכאשר תעמיקו בתרגול, תמצאו את עצמכם גם חוצים יבשות בשביל להגיע אל המורה הרצוי.. (אבל כל דבר בזמנו).
2. החיבור הרגשי:
חפשו את ה-מורה שיהיה לכם נעים ומקום שיהיה לכם חלקת אלוהים קטנה. אמנם חלק מהתרגול של היוגה הוא גם התרגול של ההתכנסות פנימה – ללא קשר לתנאים - ובכל זאת. רובד נוסף בתרגול הוא להקשיב ללב. יש כל כך הרבה מורים מקצועיים ומקומות מקסימים, אז למה להתפשר על משהו שהוא פחות ממדויק בעבורכם?
3. החופש להיות:
נכון, זה מתחבר לסעיף הקודם אבל זה נושא חשוב, אז פירגנתי לו סעיף משלו (זרמו איתי). הכוונה היא למצוא את המורה/מקום שמיד ירגיש לכם כמו "בית", כזה שניתן לשאול בו שאלות, להתייעץ לשתף, ובאותה מידה גם מקום שמאפשר לכם להיות הכי אותנטיים (רק שימו לב שהאותנטיות לא באה ממקום של ויתור לעצמכם.. מאחר וויתור קטן ככל שיהיה, עלול לסלול את הדרך לוויתור נוסף, גדול יותר..).
4. רתימת הסביבה:
אחד הקשיים הכי נפוצים שאני מגלה אצל התלמידים שלי שמתקשים להתמיד נובע מהסיבה הפשוטה שהם לא משתפים ו/או מבקשים עזרה ממי שיכול לתמוך בהם לקדש את שעת התרגול, בין אם זה בסביבת העבודה או מול החצי השני בבית. אם לא תגלו להם כמה זה חשוב לכם, איך הם ידעו? (צפו להפתעות בעניין הזה, היה לי פעם בוס שזכר טוב ממני את ימי השיעורים, והיה "זורק" אותי גם באמצע ישיבות חשובות,"יללא תתפני, אין לך שיעור הערב..?" מיותר לציין כמה השקעתי שם בתמורה...)
5. הוקרה:
לא זכור לי שיעור יוגה שהתנסיתי בו, ולא היו שם לפחות כמה רגעי הוקרה בסוף התרגול. אני מזמינה אתכם להציף לעצמכם את רגעי העונג (מומלץ בשלב השוואסנה או אפילו בדרך הביתה) – מה היה נעים לכם בשיעור, איך זה הרגיש במהלך התרגול, מה עבד, אילו איכויות נוספו או יכולות להתווסף כתוצאה מאבחנות חדשות שאספתם במהלך התרגול. ככל שתהיו בתשומת לב לכל הטוב הזה, ככה תדעו לדייק לעצמכם את החשיבות של התירגול בחייכם גם בפעם הבאה שתשקלו הברזה :)
6. פיתוח סקרנות:
כמו בכל כך הרבה תחומים בחיים - ברגע שנכנסים בהם קצת, מגלים עולם ומלואו. אז בטח שפילוסופיית חיים עתיקה בת 5000 שנה מספקת אינסוף רבדים שמעבר לתנוחות – מה שלא תמיד ניתן להרחיב בשיעורים של שעה בשבוע... אז גוגל איט, נסו סדנאות אצל מורים מסגנונות שונים, תתנסו בתכנים משלימים, פתחו ספרים, פתחו את הראש, פתחו את הלב... תתחברו.
7. תשומת לב יומיומית:
פיתוח תשומת לב לרגעים האלו שהיוגה יכולה להופיע לנו גם מחוץ למזרן. אני מודה שזה רעיון שכמתרגלת מתחילה היה קשה לי לתפוס, לתרגל מחוץ לגבולות השיעור, אבל עובדה שאני זוכרת את המשפט הזה שנאמר לי ע"י המורה הראשון שלי ליוגה לפני 15 שנה, שהציע לי לחקור איפה עוד אני יכולה לנשום, להירגע, לפתוח, להתארך, להתאזן – ויום אחד זה צף... בהליכה, בישיבה, בתנוחת העמידה שלי במהלך שטיפת הכלים, בקצב קציצת הירקות שלי לסלט. בהמשך זה נכנס לריקוד, לשחייה, לעמידה שלי על הגלשן, וזאת היתה רק ההתחלה...
8. להביא את המזרן הביתה:
מניסיוני האישי, הסיכויים לתרגל גם בבית עולים משמעותית רק מתוך הנוכחות של המזרן בסלון או בחדר או איפה שמתאפשר: פרוס (לא מגולגל לו בפינה בחושך..). לפעמים זה יגרום לכם רק לנוח עליו, לפעמים לשבת למדיטציית נשימות קצרה ולפעמים אולי יקרה יותר. בהתחלה לוקח המון זמן לזכור תנוחות ורצפים, אבל היום כשיש כל כך הרבה סרטונים זמינים ברשת, אין בעיה להתפנק על שיעור יוגה מה youtube, ויש לא מעט כאלה (בשמחה אפנה להמלצות ספציפיות).
9. סגנון התרגול:
היוגה התפתחה בעיקר כדרך רוחנית המשלבת בתוכה תרגולים שמטרתם להסדיר ולזכך את הגוף והנפש בעזרת תרגילי גוף, טכניקות נשימה ושיטות של מדיטציה שהועברו בסודיות ישירות מהמורה לתלמידיו. אבל היום, בתכלס, זה כבר לא כך. הידע זמין, הנגישות לידע קלה מאי פעם, ורוב המורים שאני מכירה עושים mix and mtach של כל כך הרבה סגנונות יוגה שהתנסו בהם ושל כל כך הרבה רבדים של ידע שנחשפו אליו – ובצדק. אז אם אתם מוצאים את עצמכם בקושי להתמיד, רגע לפני שאתם מוותרים - שחררו אחיזה מסגנון ספציפי שחשבתם שהוא הסגנון שלכם, ונסו סגנון אחר. חפשו, תחקרו, תתנסו.
10. שווייה שווייה:
בכל מיני תחומים ולא רק ביוגה - במקום להגדיר יעד ריאלי, אנחנו לרוב מגדירים יעד מופרך, וכשלא מגיעים אליו אנחנו מוותרים. הדרך הטובה ביותר להימנע מכך היא ליהנות מהדרך, לזכור שהיעד האמיתי הינו עצם הצעידה בדרך, ההתפתחות דרך החיים וההפתחות לחיים עצמם.
*ממליצה להמשיך לכתבה נהדרת של מעיין צח - "פשוט יוגה" הכוללת אבחנות מרתקות על הגורמים שמקשים עלינו להתמיד – ביוגה, ביחסים, בחיים עצמם.